בש"א 10989/09

תקציר

חברת מזרחי (המבקשת) הגישה עתירה נגד שני משיבים, בה ביקשה לתת תוקף להסכם הפצה בלעדי מיום 15.5.2006, ולחייב את יצרנית הרכב הסינית המשיבה (מס' 2) למנות מפיץ אחר בישראל מלבדה. המשיבה השנייה חתמה לכאורה על הסכם הפצה בלעדי עם המשיבה הראשונה (כלל תעשיות), המעניק לה זכויות לייבא ולהפיץ את רכבי היצרן בישראל. המבקש טען כי המשיב השני הפר את ההסכם ביניהם וניסה להגיש לו מסמכי בית משפט, אשר הוחזרו ללא פתיחה. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ניתן להגיש כתבי בית משפט למנהל או בעל רישיון של נתבע שאינו תושב תחום השיפוט של בית המשפט. המבקש טען כי המשיב הראשון היה נציג מוסמך של המשיב השני והביא ראיות, לרבות הודעות רשמיות ומאמרים, לתמיכה בטענה זו. עם זאת, השופט קבע כי המבקש לא הצליח להוכיח כי המשיב הראשון מנהל כיום את עסקיו של המשיב השני בישראל. השופטת הדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על המבקשת, ומאחר שהסכם ההפצה היה בשלבי יישום ראשוניים, הוא לא הצביע על מערכת יחסים אינטנסיבית בין המשיבים. בנוסף, ציינה השופטת את העמימות סביב הצדדים החוזיים ואת מערכת היחסים בין המשיבה הראשונה לבין כלל מוטורס, חברת בת של הראשונה, והגיעה למסקנה כי המבקשת לא הוכיחה די הצורך את הסכמתה של כלל מוטורס לייצג את המשיבה השנייה. משכך, קיבל השופט את הבקשה אך הורה למבקש לשאת בהוצאות, תוך פסיקת הוצאות כנגדו.