ת"א 2126/09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך מקרקעין ארוך שנים בין התובעת, המכונה חסיד, לבין הנתבעים שהם יורשיה של רוחולה אפרמיאן ז"ל. המחלוקת מתמקדת בקביעת הסכום שעל הנתבעים להחזיר לתובע לאחר שהסדיר חוב משותף שנבע מפסק בוררות במרמה. ההיסטוריה של הסכסוך כוללת פסקי דין רבים של בתי המשפט, כאשר האחרון שבהם נועד לקבוע את סכום ההשבה המגיע לחסיד. בתחילה רכשה אפרמיאן, יחד עם שניים נוספים, חלקת אדמה, כאשר אפרמיאן החזיקה ב-50% מהמניות. סכסוכים התגלעו בין אפרמיאן לבין אחד מבעלי הקרקע האחרים, שאוליאן, שהובילו לפסק בוררות שחייב את מכירת חלקו של שאוליאן לאפרמיאן. עם זאת, פסק דין זה היה נגוע במרמה, כפי שהתגלה בפסק דין משנת 2001 של השופטת גרסטל, שגם קבעה כי הן חסיד והן אפרמיאן היו שותפים להונאה. בעקבות זאת קיבל שאוליאן סעד כספי מחסיד ואפרמיאן, ביחד ולחוד, בעקבות פסק דין של השופט אחיטוב משנת 2007. חסיד, ששילם את כל החוב המשותף לשאוליאן, תובע כעת פיצויים מיורשיו של אפרמיאן, בטענה שהם אחראים למחצית הסכום. הנתבעים טוענים כי תביעתו של חסיד פסולה בשל מעשה קודם בבית המשפט וגם היא פקעה. עוד הם טוענים כי חסיד הרוויח מההונאה ואין להיות זכאי להחזר כלשהו. עם זאת, בית המשפט דוחה טענות אלה ומדגיש כי בהליכים המשפטיים הקודמים היו עילות תביעה שונות וכי התביעה להשבה קמה רק לאחר תשלום החסיד לשאוליאן. הנושא המרכזי נותר קביעת הסכום שיוחזר לחסיד. בעוד חסיד טוען כי שילם למעלה מ-9 מיליון ₪, הנתבעים טוענים כי סכום החוב בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל עמד על 7,670,530 ₪. בית המשפט, המטיל את נטל ההוכחה על החסיד, מגיע למסקנה כי הוא הצליח להוכיח רק את תשלום הסכום האחרון. לפיכך, הנתבעים נדרשים לפרוע לחסיד 3,835,265 ₪, המהווים מחצית מהחוב בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. בנוסף, הנתבעים נושאים בהוצאות המשפט של חסיד בסך 15,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים ותחילתו ב-23 באוגוסט 2011.