דנ"פ 864/12

תקציר

הליך השימוע הנוסף הוא אמצעי נדיר השמור למקרים חריגים שבהם פסק דין סותר החלטות קודמות של בית המשפט העליון, או שהוא בעל חשיבות, קושי או חידוש עד כדי כך שהוא מצדיק דיון נוסף. אין להשתמש בהליך זה כדי ליצור ערכאה נוספת כאשר החוק לא קבע כזו, ולשופט שיקול דעת לקבוע אם מקרה הוא חריג מספיק כדי להצדיק דיון נוסף. הבקשה לדיון נוסף בקבילות ראיות "שיטת פעולה" הנוגעות למעשים פליליים שפג תוקפם נדחתה, שכן החלטת בית המשפט התבססה על פסיקה קודמת ולא סתרה פסיקות קודמות. שיטת הפעולה של ראיות, לרבות עדויות מתלונות מיושנות, התקבלה בצדק שכן תקופת ההתיישנות חלה רק על העמדה לדין, והראיות נשקלו בכובד ראש. כן ביקש העותר לקיים דיון נוסף בקביעתו של בית המשפט כי ראיית שיטת הפעולה אינה חייבת להתייחס במישרין למעשה הפלילי עצמו, אלא עשויה לחזק את העדות העיקרית בדבר עובדות שנויות במחלוקת שהן חלק בלתי נפרד מהמקרה. אולם, גם בקשה זו נדחתה מאחר שההחלטה לא היוותה פסיקה חדשה, ופסקי דין קודמים כבר אימצו גישה גמישה זו. בנוסף, קביעתו של בית המשפט כי ניתן להסיק את דרכי פעולתו של העותר מן הדמיון בין העדויות התבססה בצדק על נסיבותיו הספציפיות של המקרה ועל מכלול הראיות. גם יתר הסוגיות שהעלה העותר – לרבות עדויות כבושות, טענות אליבי והגנה מפני צדק – היו חסרות שחר, שכן הן הסתמכו על טיעוני הערעור ובין אם לא סתרו פסיקה קודמת. ככלל, הבקשה לדיון נוסף והבקשה לראיות נוספות נדחו, שכן פסק הדין לא הצדיק אמצעים חריגים.