רע"א 52166-06-18

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה כספית על סך 302,411 שקל שהגיש בנק נגד ארבעה נתבעים בשנת 1996. לאחר מאבק משפטי ממושך, שכלל מספר פסקי דין וערעורים, ניתן ביוני 2016 פסק דין על ידי בית משפט השלום בתל אביב. פסק הדין קיבל חלקית את טענת הבנק ודחה את התביעה שכנגד. בית המשפט אף הורה לנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הבנק והוצאותיו. בעקבות פסק דין זה, הוגשו מספר בקשות על ידי שני הצדדים לתקן או לבטל היבטים מסוימים של פסק הדין. בקשות אלה נדונו ונפסקו בבית משפט השלום. בסופו של דבר, ביקשו הנאשמים לערער על החלטות בית משפט השלום בחודשים פברואר ומאי 2018 בנוגע לשתי בקשות נפרדות. הבקשה הראשונה, שהוכרעה בפברואר 2018, התייחסה לבקשת הבנק למתן פסק דין בעניין הסכום המדויק בו חייבים הנתבעים, בעקבות פסק הדין משנת 2016. הנתבעים טענו כי פסק הדין אינו תואם את פסק הדין, אך בית משפט השלום דחה בקשה זו. הבקשה השנייה, שהוכרעה במאי 2018, נגעה לבקשת הנתבעים כי הבנק יפצה אותם בגין הוצאות חוות דעת מומחה בסך 30,000 ₪. גם בית משפט השלום דחה בקשה זו. לאחר מכן הגישו הנאשמים בקשת רשות ערעור על שתי החלטות אלה לבית המשפט המחוזי. עם זאת, בקשתם נדחתה משום שלא לוותה בערבות. פיטורים אלה בוטלו מאוחר יותר, והתיק נשקל מחדש. לאחר דיון מחודש, החליט בית המשפט המחוזי לתת רשות ערעור ולדחות את הערעור לגופו. בית המשפט מצא כי החלטות בית משפט השלום בעניין פסק הדין והחזר ההוצאות היו סבירות וכי לא הייתה עילה להתערבות. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הדגיש כי ניסיונם של הנתבעים לבטל את פסק הדין התבסס על טענות חדשות שלא הועלו קודם לכן, ועל כן החלטות בית משפט השלום צריכות לעמוד בעינן. משכך, הורה בית המשפט המחוזי לנתבעים לשאת בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עורך הדין בסך 10,000 ₪.