ת"א 37454-07-18

תקציר

פסק הדין שיש לפסוק בו הוא האם לדחות תביעה להשבת מניות, או פיצוי כספי בגין אותן מניות, בשל התיישנות, וטעמים מקדמיים נוספים לרבות שיהוי, היעדר עילת תביעה ומעשה בית משפט. התביעה נובעת מהסכם השקעה כושל בנדל"ן מיום 5.11.02, בין התובעים לבין מספר נתבעים, לפיתוח פרויקט מגורים בירושלים. התובעים טוענים כי מילאו את חלקם בהסכם, אך הנתבעים לא רשמו את המניות על שם התובעים, אלא העבירו אותן שלא כדין לנתבעים אחרים. עוד טוענים התובעים כי לא קיבלו פיצוי בגין השקעתם בפרויקט, בהתאם להסכם. מספר מועדים רלוונטיים לתקופת ההתיישנות. הראשון סמוך לחתימת ההסכם, אז התברר כי המניות אינן רשומות על שם התובעים, והתובעים לא קיבלו אישור על סכום השקעתם. מקרה נוסף הוא בסוף שנת 2003, אז הפסיקו התובעים לקבל תשלומים שנתיים כמפורט בהסכם. בשנת 2007 חשדו התובעים כי כספם נגנב וניסו לפתור את הבעיה באמצעות צד שלישי. שנת 2009 היא גם שנה קריטית, שכן התובעים ידעו על העברת המניות וכינו אותה "תפיסת מניות". הם גם נפגשו עם אחד הנאשמים כדי לדון בתלונותיהם. בשנת 2010 שכרו התובעים עורך דין שיבדוק את הנושא, מה שהוביל להבנה ברורה של עילת התביעה שלהם עד 8 במרץ 2011. התביעה הוגשה ב-16 ביולי 2018, הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. חשדותיהם של התובעים, וניסיונותיהם לפתור את הסוגיות סביב ההסכם, מצביעים על כך שהם יצרו "כוח תביעה" ויכלו להגיש תביעה הרבה קודם לכן. השופטת קובעת כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, וכי על התובעים לשלם ביחד ולחוד לכל אחת מארבע קבוצות הנתבעים 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 80,000 ₪. עוד מציינת השופטת כי טיעונים אחרים לדחיית התביעה היו יכולים להוביל לאותה תוצאה.