בג"צ 74/69

תקציר

פסק הדין דן בקשר שבין סמכות שיפוט פלילית למשמעתית בהקשר של עובד ציבור שהואשם בעבירת משמעת. העותר טען כי יש להקדים את הדיון הפלילי לדיון המשמעתי, בהתבסס על סעיפים 61 ו-17(4) לחוק שירות המדינה (משמעת). עם זאת, בית המשפט קבע כי סעיפים אלה אינם מחייבים סדר הליכים ספציפי וכי אין עיקרון כללי המחייב לקיים תחילה את הדיון הפלילי. בית הדין דחה גם את הטענה כי הקדמת הדיון המשמעתי תפגע בזכות השתיקה של העותר במשפט הפלילי שלאחר מכן, וציין כי זכות השתיקה אינה מוחלטת ועליה לאזן בין שיקולים אחרים. קביעת סדר ההליכים הושארה לשיקול דעתם של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. בית הדין מצא כי החלטת פרקליט המדינה לתעדף את הדיון המשמעתי בתיק זה, בשל דחיפות ואופי עבודתו של העותר, לא התבססה על שיקולים פסולים, חרף היותה חריגה מהנוהג הרגיל. בנוסף, בית המשפט הטיל ספק בכך שהחוק לתיקון דיני העונשין חל על דיונים משמעתיים, והדגיש כי שיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה בעיכוב הליכים לא נכפה ללא בקשה של העותר. לבסוף, בית הדין הגיע למסקנה כי לבית הדין המשמעתי סמכות לדון בפעולה וכי ביטול הצו המותנה היה ראוי, למרות שיקוליה הפסולים של הפרקליטות.