ה"פ 507/03

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פיסת קרקע והתנאים המוסכמים על שני הצדדים בנוגע לפיתוחה. המשיב, המינהל, והמבקשת, יזמית, חתמו על הסכם פינוי לפיו המבקשת תשלם דמי חכירה ראשוניים בשיעור של 91% מהזכויות המוזלות. המבקשת הסכימה לפתח את הקרקע בהתאם לפרמטרי בנייה ספציפיים שנקבעו בחוזה הפיתוח, לרבות הגדרה ברורה של כושר הבנייה. המבקש לא התנגד לתשלומים הנדרשים במהלך המשא ומתן, וחוזה השכירות נחתם בתנאים שצוינו, לרבות דמי ההיתר הנוספים. תביעת המבקש, שהוגשה בדיעבד, מבקשת לערער על זכותו של המשיב לדרוש תשלומים מסוימים, שלדעת המבקש מהווים תשלום יתר. המבקשת טוענת כי התשלומים אינם עולים בקנה אחד עם התנאים המוסכמים ומבקשת פסק דין הצהרתי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התנהלותה של המבקשת מעידה על מודעותה והסכמתה לתשלומים. פסק הדין מבדיל מקרה זה גם ממקרים רלוונטיים קודמים בשל עובדות שונות וחוות דעת הצדדים. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי המבקש קיבל זכויות בנייה נוספות, דבר המבדיל מקרה זה מתקדימים קודמים. טענות הרגע האחרון של המבקש, המועלות רק לאחר סיום הבנייה וחתימת חוזה השכירות, נתפסות כהתנהלות בחוסר תום לב וכניסיון להתחמק מתשלום התמורה המוסכמת, הקשורה במישרין לשווי הקרקע ולזכויות הבנייה. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה, תוך שהוא מדגיש כי לא ניתן לאפשר את ניסיונו של המבקש להפיק רווחים ללא בסיס משפטי או הצדקה מוסרית. לפיכך, זכאית המשיבה להוצאות הכרוכות בהגנה מפני התביעה, בסך 50,000 ₪.