רע"א 2341/13

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על יסוד העובדה שהיא אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות מעבר לצדדים המיידיים המעורבים. החלטה זו מתיישבת עם הכלל הוותיק לפיו בקשות כאלה יינתנו רק בנסיבות חריגות, שאינו חל במקרה זה. הסעיף ממשיך ומפרט את מקורותיו ותחולתו של "מבחן האמצעים הסבירים" ביחס לבקשות להארכת המועד לכניסה לשלב הלאומי. ידוע כי מבחן זה מבוסס היטב במשפט הישראלי, נגזר מאמנות בינלאומיות ומיושם על ידי מדינות חברות רבות. טענת המבקש, המנסה להבחין בין אמצעי הזהירות שננקטו למניעת עיכוב לבין האמצעים שננקטו לעמידה בלוחות הזמנים, אינה משכנעת בסופו של דבר. בית המשפט עומד על ממצאי הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן המבקש לא הביא ראיות מספיקות המצדיקות את בקשת ההארכה, וכי חילוקי דעות נוגעים לקביעות עובדתיות בדבר סבירות אמצעי הזהירות שננקטו – עניין המוגבל לנסיבות הספציפיות של המקרה. מאחר שאין ביכולתו של המבקש להציג שאלה כללית משכנעת בעלת משמעות ציבורית, בקשת הערעור נדחית. תחת זאת, חויב המבקש בכיסוי הוצאותיו של המשיב בסך 10,000 ₪. החלטה זו היא סופית וניתנת ב-8.8.13.