ע"א 3999/12

תקציר

במקרה זה, חברה ישראלית בשם אלזר ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שביטלה את ההיתר שלה להמצאה מחוץ לישראל, על רקע סכסוך רחב יותר של הליכי בוררות שהתנהלו בדנמרק עם חברה דנית בשם Linac. המחלוקת התעוררה בעקבות הסכם הפצה משנת 2003 בין הצדדים, שכלל במקור סעיף המורה לכל סכסוך לבוררות בדנמרק. אלעזר טען כי ההסכם תוקן מאוחר יותר כדי למנות בורר בישראל, טענה שלינאק חלק עליה בטענה שהמסמכים זויפו. מוסד הבוררות הדני פסק כי סעיף הבוררות המקורי תקף, וחייב את אלזר לשלם פיצויים ללינאק. בערעור שהגיש אלעזר לאחר מכן נטען כי על בית המשפט הישראלי להתייחס לביטול הבוררות, שכן לינאק לא הגישה בקשה לאכיפת פסק הבוררות בישראל. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לא קיים תיקון תקף, ושמר על סמכות הבוררות הדנית מכיוון שאלזר לא ערער כראוי על ההחלטה בדנמרק. בית המשפט הישראלי הדגיש את הכבוד להליכים משפטיים בינלאומיים וקבע כי אלזר עוסק ב"קניות בפורומים". עוד נקבע כי הפורום בדנמרק ראוי בהתחשב במקורות התביעה ובהתנהלות ההסכם על פי הדין הדני. הערעור נכשל בסופו של דבר, כאשר בית המשפט מתח ביקורת על גישתו הבלתי עקבית של אלזר ואישר מחדש כי פסק הבוררות הדני מחייב אלא אם כן יבוטל על ידי בית משפט דני. הצדדים עודדו לקיים הסדרי בוררות קודמים, כאשר השופטים הסכימו פה אחד לדחות את הערעור ולפסוק הוצאות נגד אלזר.