ע"פ 406/72

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה של רצח וניסיון רצח. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בשש עבירות: רצח חמותו, שלוש עבירות של ניסיון רצח (אשתו, אחיה ואדם נוסף), ניסיון לצאת מהארץ ולהסתנן ללבנון ונשיאת אקדח ללא רישיון. הוא נידון למאסר עולם בגין הרצח ולעשרים שנות מאסר בגין כל שאר העבירות. עיקר טענות ההגנה היו כי המערער לא התכוון להרוג, וכי אם הייתה לו כוונה להרוג, היא כוונה כלפי אשתו ולא כלפי חמותו. בית המשפט העליון דחה טענות אלה. בית המשפט קבע כי למרות לשונו של סעיף 216 לפקודת סדר העונשין, ממנה משתמע לכאורה כי על הקורבן המיועד להתאים לקורבן בפועל, יש לפרש את סעיף 216 יחד עם סעיף 214. לדברי בית המשפט, סעיף 216 מתייחס למקרים מיוחדים של כוונה להרוג משפחות או גזעים שלמים ואינו חל על מצבו של המערער. בנוסף, חזקה על אדם שהתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו, ועצבנותו הקיצונית של המערער וצריכת האלכוהול לא שללו חזקה זו. בית המשפט מתח ביקורת על הנוהג לפיו תובעים מוסיפים מספר סעיפי אישום הקשורים לרצח בכתב אישום אחד והמליץ להגיש כתבי אישום נפרדים במקום זאת. עם זאת, מאחר שהרשעתו של המערער ברצח אושרה, לא נבדקו יתר סעיפי האישום. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור.