עמ"נ 51619-07-17

תקציר

בית המשפט קבע כי שיקול הדעת של המשיב ליתן היתר להשתקע בישראל הוא רחב והיקף התערבותו של בית המשפט במקרים אלה מוגבל. מדיניות מתן רישיונות ישיבה לזרים בישראל היא מגבילה, ושיקול הדעת הנתון במקרים הומניטריים הוא רחב. ככלל, תושבות תינתן רק במקרים חריגים עם שיקולים מיוחדים. שהייה ממושכת ללא היתר מהווה שיקול נגד בקשה, והחזקת בני משפחה בעלי תושבות או אזרחות ישראלית אינה כשלעצמה עילה לאישור. במקרה דנן, המערער נפרד מבת זוגו בשנת 2005 ולא הגיש בקשה למעמד כאשר משפחתו עשתה זאת. הראיות שהוצגו מלמדות על קשר רחוק בין המערער לילדיו. עם זאת, השופט קבע כי יש לחרוג במקרה זה משמיעת גרסת הילדים לקשר עם אביהם, בהיותם קטינים, והראיות הנוכחיות אינן מלאות. הילדים ירואיינו כדי לספר על הקשר ועל עמדתם בנוגע לבקשת אביהם. מידע נוסף זה ישמש את המשיב לבחינה מחודשת של בקשת המערער למעמד בישראל מטעמים הומניטריים. ההחלטה צריכה להתקבל על בסיס התשתית העובדתית המורחבת, ועד אז לא יינקטו פעולות להרחקת המערער מהארץ. כן חויב המשיב בהוצאות המערערת בסך 5,000 ₪, והפיקדון יוחזר למערערת.