בג"צ 338/14

תקציר

העותרים, שהם בני משפחה של נפגעי עבירה, הגישו התנגדות להסדר טיעון שהושג בין המדינה לנאשמים. לטענתם, הפרקליטות לא עמדה בדרישות חוק זכויות נפגעי עבירה בכך שהעניקה להם זכות להביע את עמדתם בטרם יכריעו על הסדר הטיעון, וכי החלטת הפרקליטות לחתום עליו הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני. עם זאת, בית המשפט אינו יכול להיעתר לבקשת העותרים. אכן, ניתנה למשפחה הזדמנות להציג את טענותיה, שנבחנו על ידי הפרקליטות. למרות שניתן היה לנהל את ההליך ברגישות רבה יותר, בית המשפט אינו נוהג להתערב בשיקול הדעת של התביעה, במיוחד במקרים בהם קיימים קשיים ראייתיים. אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות כזו, חרף הבנתו של בית המשפט את צערם של העותרים. ההחלטה לחתום על הסדר טיעון הושארה לשיקול דעתה של התביעה, ותשומות המשפחה, חשובות ככל שיהיו, אינן מקנות להם "זכות וטו". זאת ועוד, סבירות החלטת הפרקליטות לחתום על הסדר הטיעון, בהתחשב בחומרת העבירות ובראיות הקיימות, אינה מצדיקה התערבות שיפוטית. לפיכך, בית המשפט דוחה את בקשת העותרים, תוך הכרה בלגיטימיות של רגשותיהם.