תפ"ב 11141-12-20

תקציר

פסק הדין דן בערכים החברתיים המוגנים על ידי העבירה שבוצעה, הנוגעים למשטר התכנון בישראל, שמטרתו לשמור על משאבי הטבע ולמנוע רווח כלכלי משימוש אסור בקרקע. הפגיעה במקרה זה נחשבת בינונית, עם גורמים מחמירים הכוללים את מצבה החקלאי המוצהר של הקרקע, משך השימוש האסור ואי עמידתו של הנאשם בהפסקתו. כמו כן מוזכרים עליית הערך של הקרקע עקב העבירה ושטח השימוש האסור. נקודת המוצא לגזירת הדין היא הקנס המנהלי הקבוע, אותו יכול בית המשפט להפחית אם מתקיימות נסיבות מיוחדות, כגון תנאים רפואיים או כלכליים או הפסקת השימוש האסור. טענת הנאשמת לאכיפה בררנית, מאחר שבעל הקרקע לא הועמד לדין, מוצדקת, ומובילה להקלה משמעותית מאוד בעונשה. תחושת עוול זו, יחד עם היעדר העמדה לדין של בעל הקרקע, מצדיקה צמצום נוסף. בית המשפט מטיל קנס בסך 300,000 ₪, שישולם בתשלומים חודשיים, ומורה על הפסקת השימוש בקרקע, החל מיום 26.3.2023, עם זכות ערעור. גזר הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות תעביר להם אותו.