ע"פ 2960/14

תקציר

במקרה דנן, הערעור נדחה על יסוד הערכה מקיפה של ראיות נסיבתיות אשר הצביעו יחדיו על אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. למרות שלא היו ראיות ישירות, בית המשפט רשאי להרשיע מטעמים נסיבתיים חזקים. פסק הדין ביטא את התהליך התלת-שלבי להערכת ראיות כאלה: ראשית בחינה של כל פיסה בנפרד לצורך ביסוסה של עובדות ספציפיות; ואז להעריך את המכלול כדי לקבוע אם ניתן להסיק מסקנה הגיונית של אשמה; ולבסוף לחייב את הנתבע לספק הסבר חלופי סביר. לאורך כל פסק הדין הודגש כי תנועותיו ופעילותו הטלפונית של המערער סביב ביתו של המנוח, כפי שעולה מנתוני איכון הטלפון הסלולרי, תאמו את ציר הזמן של האירועים, בעוד שהימצאות DNA שלו על הגרביים העוטפים את נשק הרצח סיבכה אותו באופן ניכר. יתר על כן, הימנעותו מהצגת הסבר חלופי אמין וחוסר עקביות ובדיות רבות בהצהרותיו פגעו בהגנתו. עדויות בית המשפט המחוזי נחשבו אמינות ולא בוטלו בערעור. ראיות נוספות, כמו עדויות השכנים, תמכו ברעיון של יורה בודד מבלי לזהות ישירות את המערער, אך משקלן היה בנרטיב הכולל של האשמה. גם שקריו של המערער והעלמת הראיות מילאו תפקיד משמעותי בחשיפת הגנתו בשלב זה. בסופו של דבר, העקביות ההגיונית של הראיות לא הותירה מקום לספק סביר, אישרה את הרשעתו והביאה לקיום מאסר העולם וצו הפיצויים שהטיל עליו בית המשפט המחוזי. השופטים ש' ג'ובראן ונ' סולברג הצטרפו לפסק דינה הראשי של השופטת א' ברון מיום 18.1.2017.