ת"א 31258-08-22

תקציר

השופט קבע כי המשיבה לא הצליחה להוכיח את טענתה לבעלות במקרקעין על סמך שני הסכמי מכר משנת 1943 ומשנת 2001, שכן אמיתות ההסכם הישן לא הוכחה, ולא הוכח כי המוכרים הם בעלי הזכויות בקרקע. יתר על כן, המשיב לא טען לבעלות על בסיס עיבוד הקרקע, וגם אם כן, לא הוכח. בינתיים הצליחה המדינה להוכיח את טענתה לבעלות על הקרקע. ראשית, מאחר שהמשיב לא הוכיח בעלות, המדינה, כברירת מחדל, זכאית למקרקעין לפי סעיף 3 לחוק נכסי המדינה. שנית, הקרקע, בהיותה מסוג מירי, הייתה בבעלות הממשלה ולכן עברה למדינה לפי צו 21. לפיכך פסק השופט לטובת המדינה, הורה לרשום את הקרקע על שמה ופסק לה הוצאות בסך 5,000 ש"ח מהמשיב.