בש"פ 7752/11

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לצעיר ללא עבר פלילי שהואשם בעבירות אלימות חמורות. הערר, שהגישה התביעה, הוא על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשחרר את המשיב למעצר בית במקום להחזיקו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. החלטת בית המשפט המחוזי באה בעקבות פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, שקבע כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לאפשרות של חלופת מעצר. בית המשפט העליון הורה על תסקיר מבחן, שהמליץ לשחרר את המשיב למשמורת סבתו ובפיקוח דודו ודודתו. בעקבות הגשת תסקיר זה קיים בית המשפט המחוזי דיון וקבע כי המשיב מהווה סיכון גבוה, והמלצת שירות המבחן הנוכחית אינה מספקת. בדיון שהתקיים לאחר מכן שוחרר המשיב למעצר בית מלא של דודתו, בין היתר תחת פיקוח אלקטרוני והפקדה בסך 25,000 ₪. התביעה טענה כי בית המשפט המחוזי פירש באופן שגוי את החלטתו הקודמת של בית המשפט העליון וכי שחרורו של המשיב לא היה מוצדק. עם זאת, שופט בית המשפט העליון שדן בערעור הנוכחי הסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי וקבע כי ההחלטה הקודמת אינה קובעת אלא נתונה לשיקול דעת. השופט המשיך ובחן לגופו של עניין על רקע תסקיר שירות המבחן, אשר תיאר את הרקע הנורמטיבי של המשיב ואת הנסיבות שהובילו לעבירות הנטענות. בהדגישו את חשיבותן של הזכויות הפרוצדורליות, במיוחד כאשר עסקינן בשלילת חירות, הגיע השופט למסקנה כי בית המשפט המחוזי פעל במסגרת שיקול דעתו בשחרורו של המשיב בתנאי מעצר בית הדוקים. עם זאת, השופט הוסיף תנאים נוספים כדי להבטיח עוד יותר את שלום הציבור. אלה כללו הגדלת סכום הפיקדון, חיוב שני מפקחים להיות עם המשיב בכל עת, מסירת דרכונו של המשיב ומתן אפשרות לבדיקות משטרתיות כדי לאשר את ההיצמדות למעצר בית. ההחלטה הסתיימה באזהרה למשיב מפני ההשלכות של הפרת תנאי שחרורו והדגישה את חשיבות הציות הקפדני. לפיכך נדחה הערעור, אך בתנאים ששונו והוחמרו.