רע"א 54000-12-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתאונת דרכים שאירעה למבקש בשנת 2015, שהוכרה אף היא כתאונת עבודה. למבקש היסטוריה של תאונות קודמות, לרבות אחת בשנת 2010, והוא תבע פיצויים בגין נכות נפשית המיוחסת לתאונה בשנת 2015. המשיבה ביקשה להציג ראיות הסותרות את טענותיה של המבקשת, וטענה כי בעיותיה הנפשיות נבעו מתאונות קודמות ולא מתאונות משנת 2015. בית משפט השלום בראשון לציון קיבל חלקית את בקשת המשיב, והתיר להביא ראיות רק בנוגע לטענת הנכות הנפשית. המבקש ערער על החלטה זו. בית הדין לערעורים דחה את הבקשה ואישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. החלטה זו התבססה על היעדר גילוי נאות של המבקשת וחוות דעת רפואיות סותרות בנוגע לסיבת נכותה הנפשית. בית המשפט הדגיש את החריגות שבהתרת ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל, ובמקרה זה החלטת הערכאה הנמוכה יותר הייתה סבירה. בנוסף, הבהיר בית הדין לערעורים כי אין צורך להציג בפני המומחה שמונה מטעם המל"ל קביעות בדבר תאונות קודמות, שאינן תאונות דרכים, שכן הן אינן מחייבות במקרה זה. המבקש חויב בהוצאות המשיב, והתיק נסגר.