ת"א 28702-09-19

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב חוזה מכר נכס עם סעיף פיצוי מוסכם במקרה של הפרה. לא הייתה מחלוקת כי הצדדים חתמו על החוזה והחליפו חזקה ותשלום, אך התובעת טענה להפרה יסודית בדבר עיכוב בהמצאת מסמכים לצורך רישום הנכס, המזכה אותה בפיצוי המוסכם בחוזה. מנגד, הנתבעת טענה להפחתת הפיצוי, תוך ציון נסיבות חריגות. הראיות שהוצגו כללו תצהירים משני הצדדים, כאשר עורך דינו של הנתבע נחקר. השופט קבע כי לפי סעיף 15 לחוק החוזים, לבית המשפט יש סמכות להפחית פיצוי מוסכם במקרים בהם אין לו יחס סביר לנזק הצפוי בעת כריתת החוזה. החוק אמנם מאפשר הפחתת פיצויים, אך אינו מאפשר ביטול מוחלט. הפחתת הפיצוי לאפס תהיה בלתי סבירה, שכן יש להניח כי הצדדים, בעת הסכמתם לחוזה, צפו נזק כלשהו במקרה של הפרה. במקרה הספציפי, בחוזה היה סעיף המגדיר את מועדי הצגת המסמך, אותו החמיץ הנתבע. ההפרה נחשבה לכאורה יסודית, וזיכתה את התובע בפיצוי מוסכם של 10% מהתמורה, שנמצא סביר. עם זאת, לאור הנסיבות החריגות, לרבות מגפת הקורונה ומצבו הבריאותי של הנתבע, החליטה השופטת להפחית את הפיצוי ל-15,000 ₪. הפחתה זו הייתה מוצדקת בשל קשיים בלתי צפויים בקבלת אישורים מהעירייה ומרשויות המס, שהובילו לעיכוב של שלוש שנים. השופט הפעיל את הסמכות שמעניק חוק החוזים להפחתת הפיצוי, ומצא כי הנסיבות מצדיקות זאת. סכום הפיצוי המופחת היה אמור להיות משולם על ידי הנתבע לתובע תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. שני הצדדים היו פטורים מלשאת בהוצאותיו המשפטיות של הצד השני.