ת"צ 71803-10-18

תקציר

פסק הדין דן בתחולת החוק על תשלום אגרות לפינוי עודפי אשפה על ידי רשויות מקומיות. בית המשפט בוחן את רצף פסקי הדין בסוגיה זו, לרבות פרשת עיריית חולון, שקבעה כי רשויות מקומיות יכולות לגבות אגרה ייעודית עבור פינוי אשפה ממפעלים בנוסף למסים כלליים. פסק הדין מתייחס גם ל"אגדה האורבנית" לפיה על הרשויות המקומיות לפנות פסולת מפעלים על חשבונן אם חוקי העזר שלהן אינם תואמים את אמות המידה של משרד הפנים. השופט מגיע למסקנה כי העירייה המשיבה רשאית להסתמך על חוק העזר הישן שלה ולגבות אגרות אשפה ממפעלים, כל עוד קיימת הבחנה בין פסולת "בסיסית" לפסולת "עודפת". כמו כן, בית המשפט קובע כי חוק העזר העירוני עושה הבחנה מספקת בין סוגי האשפה, מחייב הצבת מכלים נפרדים לאשפה במפעל ומטיל אגרה מיוחדת על בעלי המפעלים. לפיכך, השופט קובע כי אין הצדקה לאשר את הסכם הפשרה ומחליט לדחות את הבקשה לאישורו. הבקשה נדחית, ולא ניתן צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות המקרה. פסק דין זה מחייב, ומצופה מהצדדים לפעול בהתאם.