עת"מ 342/07

תקציר

שלושה עובדים זרים מענף הבנייה הגישו עתירה נגד החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתם לעבודה בחברה אחרת. העובדים טענו כי התפטרו מהמעסיק הקודם והגישו בקשה להעברה בתוך חלון הזמן של 30 יום המותר בתקנות המשרד. עם זאת, המשרד דחה את בקשתם בשל שיהוי של מספר ימים בהגשת הבקשה. המבקשים טענו כי נהלי המשרד אינם ידועים ברבים וכי יש להתחשב באי בקיאותם בחוקים ובלשון הישראלית. הם ציינו גם נסיבות כלכליות מטרידות, לרבות עלויות משמעותיות שנגרמו להם בגין ההגירה החוקית לישראל. המשרד טען כי המבקשים החמיצו את המועד האחרון ואינם זכאים להעברה. השופט פסק לטובת המבקשים, וקבע כי הנחיות המשרד אינן מוחלטות ויש לבחון אותן על פי נסיבות פרטניות. השופט ציין כי חריגת המבקשים מהנהלים הייתה מינימלית וכי תגובת המשרד הייתה נוקשה יתר על המידה. עם זאת, מאחר שהמבקשים לא פנו ישירות למשרד והתיק נפתר בשלב מקדמי, החליטה השופטת שלא להוציא הוצאות גבוהות. במקום זאת, חויב המשרד לשלם לכל מבקש 1,000 שקל בתוספת מע"מ כפיצוי. עוד הדגישה השופטת כי אין להרתיע בעלי דין זרים, במיוחד מאוכלוסיות חלשות, מלבקש צדק בבית המשפט בשל חששות כלכליים. פסק הדין נועד לעודד פתרונות יצירתיים ורגישות כלפי האתגרים העומדים בפני העובדים הזרים.