ת"א 1354/05

תקציר

פסק הדין דן במסגרת המשפטית שבמסגרתה ניתן להגיש תביעה ייצוגית, תוך התייחסות ספציפית לחוקים ישראליים כגון חוק הבנקאות, תקנות סדר הדין האזרחי וחוק תובענות ייצוגיות. השופט קובע כי חוק התובענות הייצוגיות הוא המקור הנורמטיבי העיקרי לאישור הבקשה בפני בית המשפט, שהוגשה לפני החלת חוק התובענות הייצוגיות, ומכאן ביטול ההסדרים הקודמים לפי חוק הבנקאות. עוד צוין בפסק הדין כי ככלל לא עדיף לפצל את הדיון בבקשה לאישור להליכים נפרדים, אך ראוי לדון בטיעונים מקדמיים בנפרד. השופטת בוחרת להתייחס בשלב זה למספר טענות מקדמיות מוגבלות, ובהן דחיית הבקשה על סמך תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהמשך לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון. טענה נוספת של המשיב, לפיה יש לדחות את הבקשה בשל היעדר עילת תביעה אישית לפי חוק הבנקאות, אינה נדונה בשלב זה אלא נדחית לדיון מאוחר יותר לגופה של הבקשה. השופט דן גם בהתיישנות עילת התביעה של המבקש על פי חוק ההתיישנות הכללי וקובע כי עילת התביעה עודנה בתוקף. לבסוף, השופט קובע כי הטענות המקדמיות שהעלה המשיב אינן מחזיקות מעמד, למעט הטענה בדבר תקנה 29, וקובע את הבקשה לדיון במועד מאוחר יותר.