פש"ר 1102-11-16

תקציר

בית המשפט הכריע בבקשת נושה לגמול מיוחד בהליך חדלות פירעון של חייב. הנושה טען כי החייב לא דיווח על מידע אמיתי על מקום עבודתו, מגוריו ונכסיו, וסיפק ראיות לכך. הנושה מימש את החוב למעלה מ-20 שנה וטען כי מאמציו הובילו להגדלת תוכנית הפירעון. אלא שהמנהל המיוחד והכונס הרשמי התנגדו לבקשה וקבעו כי טענות הנושה משוללות כל יסוד וגרמו להוצאות מיותרות. לטענתם, המידע שמסר הנושה לא הביא לממצאים מהותיים וכי הצעת ההחזר המוגברת של החייב נבעה מגורמים אחרים. לאחר בחינת חומר הראיות ושמיעת הצדדים, מצא בית המשפט כי קיים קשר סיבתי בין ממצאי הנושה לבין תכנית הפירעון המוגדלת. בעוד שרוב המידע שהציג הנושה כבר היה ידוע למנהל המיוחד, בית המשפט הכיר במאמציו הניכרים של הנושה ובחלקם בהשגת סכום החזר גבוה יותר. בהתחשב בנסיבות הייחודיות של המקרה, פסק בית המשפט לטובת הנושים ופסק להם שכר טרחה נוסף בסך 15,000 ₪, בנוסף לחלקם בדיבידנד, כהכרה צנועה בעבודתם. ההחלטה נועדה לאזן בין מאמצי הנושה לבין עקרון השוויון בין הנושים. בפסק הדין הודגש כי גמול מיוחד יינתן רק במקרים חריגים ולאחר שקילת גורמים שונים, לרבות העבודה שהושקעה, התוצאות שהושגו ועקרון השוויון.