עמ"נ 8/06

תקציר

הערר מתייחס לתביעת פיצויים שהגישו דיירי בניין באשקלון נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה ("המערערת"), בשל אישור תכנית מפורטת שפגעה לכאורה בערך הנכס שלהם. התכנית הנדונה, שאושרה בשנת 1998, ביטלה שטחים ציבוריים פתוחים ושטחים למבני ציבור בסמוך לבניין המשיבים, ובמקומה אישרה הקמת בנייני מגורים רבי קומות. המשיבים טענו כי תכנית זו שינתה באופן משמעותי את אופי הסביבה, הגדילה את הצפיפות, חסמה אור ואוויר ופגעה בשטחים ציבוריים, וכל אלה הפחיתו את ערך רכושם. המערערת טענה כי טענת המשיבים אינה תקפה, שכן הוגשה מחוץ למגבלת הזמן שנקבעה, ולא הביאה ראיות לזכויותיהם בנכס. זאת ועוד, המערערת חלקה על המצב התכנוני שקדם לתכנית הפוגעת, וטענה כי יש להתייחס לתכנית המתאר משנת 1974, ולא לתכנית המפורטת משנת 1964, למצב הקודם. עוד טען המערער כי הפגיעה בקניינו של המשיבים לא הייתה ישירה, וכל נזק שנגרם היה סביר ואינו מצדיק פיצוי, לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת ואישר את החלטת ועדת הערר לתכנון ובניה לפצות את המשיבים. בית המשפט קבע, כי טענת המשיבים אינה חסומה בזמן, שכן המערערת ויתרה על טענה זו. עוד נקבע כי התכנית הפוגענית, ולא תכנית המתאר, היא המצב התכנוני הקודם הרלוונטי, וכי הפגיעה בקניינו של המשיבים הייתה ישירה ובלתי סבירה. אשר על כן, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין.