ת"א 1720/04

תקציר

התובע, בעל מניות מיעוט בחברה פרטית, תבע את החברה ואת שני בעלי מניות הרוב שלה, בטענה לאפליה בניגוד לסעיף 191 לחוק החברות. התובע הועסק בעבר על ידי החברה וכיהן בתפקידי דירקטור בה, אך עזב את שני התפקידים בנסיבות שנויות במחלוקת, מה שהוביל לשני סבבי בוררות. התובע טען כי הנתבעים ניהלו את ענייני החברה באופן המהווה אפליה כלפיו כבעל מניות, בכך שאישרו תנאי שכר ובונוס מופרזים לבעלי מניות הרוב, ומנעו ממנו שלא כדין את האפשרות לכהן כדירקטור. הנתבעים טענו כי הטענות הוסדרו בבוררויות או שהיו צריכות להיות מועלות אז, כי טענות התובע בנוגע למשכורות לא היו מבוססות, וכי התובע לא שילם את הוצאות המשפט המתאימות. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי ענייני החברה אכן נוהלו באופן מפלה. השופט הורה לרואה החשבון של החברה לחשב מחדש את שכרו של בעל מניות הרוב ואת הבונוסים לתקופה קצובה, והגביל אותם לסכומים מסוימים, שישולמו לחברה עם ריבית בתוך לוח זמנים מוגדר. כמו כן, נאסר על בעל מניות הרוב לשמש כדירקטור מחליף לבעלי מניות אחרים, אך הוא יכול היה להצביע בשמם אם מונה בכתב. בנוסף, נדרש בעל מניות הרוב להשיב סכום שהושג שלא כדין בגין הוצאות הרכב, והתובע היה אמור להתמנות כדירקטור באופן מיידי, כאשר החברה הודיעה על כך לרשם החברות. השופטת דחתה את יתר טענותיה של התובעת והורתה לנתבעים הבודדים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בהתחשב באי מילוי חלקי של התובע אחר ההוראות ובהעלאת טענות לא רלוונטיות. החברה נחסכה מלשאת בעלויות אלה כדי להימנע מגרימת נזק נוסף לתובע.