דב"ע שם/83 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה להכרה בתאונת עבודה לפי סעיף 36(1) לחוק הביטוח הלאומי, שעניינה אירוע בו החליק המשיב ונפל בדרכו הביתה מעבודתו. השאלה המרכזית היא האם התאונה אירעה בעת שהמשיב היה עדיין בדרכו או לאחר שכבר הגיע לביתו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, אולם דעת הרוב של ערכאת הערעור ביטלה החלטה זו. ערכאת הערעור קבעה כי תכליתו של חוק הביטוח הלאומי היא להגן על עובדים מפני הפסד כספי עקב פגיעה בעבודה, ויש לפרש את לשון החוק לאור תכלית זו. הם הגיעו למסקנה כי מסעו של המשיב כבר הסתיים בעת התרחשות התאונה, שכן הוא עבר בשער רכושו הפרטי. לפיכך, התאונה לא אירעה "בדרך מהעבודה למקום מגוריו", כהגדרתו בחוק. לפיכך, בית הדין לערעורים קיבל את הערעור וקבע כי האירוע לא היה תאונת עבודה כפי שנטען. הקביעה אם מסע החל או הסתיים צריכה להיעשות על פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, בהתחשב בתכלית החוק ובשני היעדים הנזכרים בחוק (מקום עבודה ומגורים). במקרה דנן, המשיב לא נחשב כמי שהיה "בדרכו" בעת התאונה ומשכך, לא היה זכאי להטבות לפי סעיף 36(1).