ת"א 977/02

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה נסובה סביב פיסת מקרקעין וסיווג התביעה, בין אם היא חוזית ובין אם היא קשורה למקרקעין. המבקשים והמשיבים חתמו בשנת 1989 על הסכם, אשר לטענת המשיבים העניק להם זכויות מסוימות הקשורות לנכס. המשיבים הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי ולפיצויים, עליה חלקו המבקשים, בנימוק של התיישנות. בית המשפט מסכים עם המבקשים כי הפעולה היא חוזית במהותה ולא פעולה במקרקעין. עברו למעלה משבע שנים מאז הופרו לכאורה זכויותיו של המשיב, מה שאומר שהתביעה נדחית משום שהיא מחוץ לתקופת ההתיישנות. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי המשיב אף אינו הבעלים של הזכות החוזית, שהיא טענת צד ג', מה שתומך עוד יותר בהפטרה. השופט מתייחס גם לפסקי דין קודמים כדי להראות שהמקרה הנוכחי אינו כרוך בשינוי זכויות קניין, והסכם הפיתוח שנחתם אינו נחשב לזכות במקרקעין. בסופו של דבר, התביעה נחשבת מיושנת, והמשיב מחויב לכסות את הוצאות המבקשים.