רע"א 134/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערעור המבקשת לבטל החלטה של בית המשפט המחוזי. המקרה הראשון עסק בסכסוך על הסכם מכר דירה, כאשר המשיבים ביקשו לאכוף אותו או לקבל פיצוי כספי. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ביקשו המבקשים וקיבלו רשות לזמן עדים נוספים. הדבר הוביל לגילוי מסמכים והקלטות חדשים הרלוונטיים לתיק שהיו בידי עורך דינה של גרושתו של המשיב, אשר טרם נחשפו קודם לכן. לאחר מכן ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי לדחות את תביעת המשיבים או לחילופין לאפשר הגשת מסמכים חדשים אלה כראיה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הדחייה ובמקום זאת התיר את הגשת המסמכים. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה לקבל רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט העליון פסק גם נגד המבקשים. בפסק הדין הודגש כי דחיית הערעור מוצדקת משום שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה נמנית עם החריגים המצדיקים רשות ערעור לפי פרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי. יתר על כן, בית המשפט העליון הסכים עם קביעתו המשתמעת של בית המשפט המחוזי כי אי גילוי המסמכים לא היה תוצאה של זדון או זלזול, והמבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לכך. מאחר שמטרת הערעור הייתה לערער על דחיית בקשתם לדחייה, ובית המשפט לא מצא כוונת זדון, הערעור לא היה ראוי. עוד ציין בית המשפט העליון כי בתי המשפט נמנעים בדרך כלל מדחיית כתבי תביעה בשל אי ציות לצווים, ועושים זאת רק במקרים של זדון או ביזיון. מאחר שהחלטת הערכאה הנמוכה יותר הייתה סבירה וסיכויי ההצלחה של הערעור היו מוגבלים, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, מבלי לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים.