ע"א 470/87

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי לטובת המשיב, משרד הבריאות של מדינת ישראל. המערערת, תינוקת בת ארבעה חודשים באותה עת, קיבלה חיסון משולש נגד צפדינה, קארמה ושעלת, אך סבלה מדלקת המוח ומנזק מוחי כעבור עשרה ימים, מה שהוביל אותה לתבוע את המשרד בגין רשלנות. בעוד עילת הרשלנות נסמכה על מספר טענות, לרבות מסוכנות החיסון והיעדר בדיקות, הסוגיה המרכזית הייתה הקשר הסיבתי בין החיסון לבין מחלתו של המערער. בית המשפט המחוזי לא מצא ראיות מספיקות לקשר זה. בית המשפט העליון הסכים וציין כי המחקר הרפואי הזמין אינו מאשר קשר, וסמיכות החיסון להתפרצות המחלה הייתה מקרית. בנוסף, בית המשפט מצא כי יתרונות החיסון עולים בהרבה על הסיכונים המינימליים, במיוחד לאור היעדר כל הוכחה מעבדתית לנזק. המדינה לא התרשלה במתן החיסון, והיעדר האזהרה להורים היה סביר בהתחשב בסיכון מרחוק וביתרונות הבריאותיים החיוניים של החיסון. פסק הדין הדגיש כי אנשי מקצוע בתחום הבריאות חייבים לנקוט בזהירות הראויה, אך גם הזהיר מפני גינוי כרשלנות של מה שעלול להיות הרפתקה מוטעית, במיוחד בהקשר של בריאות הציבור. בהיעדר ראיות ברורות למעשים פסולים, נדחה הערעור, אם כי בית המשפט הזדהה עם מצבו של המערער.