עפ"ת 39215-08-11

תקציר

מדובר בערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, בו הורשע המערער בגרימת מוות ברשלנות בעת נהיגה, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל עם עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, 10 שנות פסילת רישיון נהיגה וקנס בסך 10,000 ₪ או חודשיים מאסר במקום תשלום. האירוע התרחש ביום 24.12.02, כאשר משאיתו של המערער התנגשה ברכב פרטי בו נהג גבר בן 79, מר ברנרד וולך, אשר נפטר מאוחר יותר ביום 13.1.03. המערער הואשם בכך שלא שמר על מרחק בטוח ולא שם לב לכביש, מה שהוביל להתנגשות. המערער הודה בתאונה אך חלק על הקשר הסיבתי בין ההתנגשות לבין מותו של מר וולך. בית משפט קמא שמע עדויות מומחים והגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי, שהוביל להרשעת המערער. הערעור מתייחס לשתי סוגיות: האחת, האם נכון מצא בית משפט קמא קשר סיבתי בין התאונה לבין המוות, והשנייה, האם העונש שהוטל היה מופרז. ערכאת הערעור בחנה ביסודיות את חומר הראיות, לרבות עדות המומחה, ומצאה כי מסקנתו של בית משפט קמא בדבר הקשר הסיבתי הייתה מוצדקת. בית המשפט ציין כי מר וולך סבל מחבלת ראש קשה בתאונה, שגרמה לדימום תוך גולגולתי ותוך מוחי, שהוביל לאשפוזו ולאובדן מוחלט של תפקוד עצמאי. חוות הדעת של המומחה, בשילוב עם עברו הרפואי של מר וולך ונסיבות התאונה, היוו תשתית ראייתית מספקת למסקנתו של בית משפט קמא כי רשלנותו של המערער זירזה את מותו של מר וולך, למרות שסבל ממחלות רקע. בסוגיית גזר הדין הסכים בית המשפט עם התביעה כי תאונות דרכים מחייבות מסר ברור ומרתיע לציבור. עם זאת, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, בית המשפט ביטל את הקנס ומצא אותו מופרז. בנוסף, קבע בית המשפט כי העונש המותנה לא יחול על עבירה קלה של אי שמירת רווחים. בסופו של דבר התקבל הערעור באופן חלקי, תוך ביטול הקנס ושינויים בעונש המאסר על תנאי. המערער חויב להתחיל בעבודות שירות ולמסור את רישיון הנהיגה שלו בתוך מועדים מוגדרים.