ת"א 28940-02-13

תקציר

פסק דין זה דן בסיווג עסקאות פיננסיות שנערכו בין התובעת, חברה המספקת שירותים פיננסיים, לבין הנתבעת, יחיד. התובעת טענה כי הנתבע חייב לה כספים שנבעו ממספר עסקאות המסווגות כהיוון שיקים. הנתבעת התנגדה וטענה כי יש להגדיר את העסקאות כהלוואות וכי התובעת לא עמדה בדרישות החוק להלוואות חוץ בנקאיות, ולכן יש לבטל את החוזים ולהחזיר את התשלומים. בית המשפט בחן את אופי העסקאות ומצא כי לא ניתן להגדירן באופן מוחלט כניכיון שיקים או הלוואות. העסקאות סווגו לשלוש קבוצות: הראשונה לא כללה שיקים כלשהם, השנייה כללה שיקים מזויפים על ידי בעלה של הנתבעת, והשלישית עסקה בצ'קים שנמשכו על ידי צדדים שלישיים. בקטגוריה השנייה, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעת כי השיקים זויפו וכי לא ניתן להטיל עליה את האחריות להם. באשר לקטגוריה השלישית, קבע בית המשפט כי יש לסווג את העסקאות כהלוואות, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהשיקים נמשכו בגין עסקאות מסחריות לגיטימיות. לפיכך חלו דרישות חוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות, ומאחר שהתובעת לא עמדה בהן, היה דינן להתבטל. עם זאת, בית המשפט שקל גם את התנהלות הצדדים ואת לקיחת הסיכונים בניתוח הצדק שבהוראת תשלום ההשבה. התובע פעל בחוסר תום לב בכך שלא וידא את החתימות על השיקים והסתכן בהעברת סכומים גדולים ללא בדיקת נאותות ראויה. הנתבעת, לעומת זאת, פעלה אף היא בתום לב וחתמה על שטר חוב בסכום בלתי מוגדר לפרנסת עסקיו של בעלה. בהתחשב בהתנהלות הצדדים ובהשלכות של הוראת השבה מלאה, קבע בית המשפט כי על הנתבעת לשלם 60% מהסכומים ששילמה התובעת עבור הקטגוריה השלישית של השיקים, בסך 103,857 ₪, ואילו תביעת התובעת בגין הקטגוריה השנייה של שיקים נדחתה. כמו כן, בית המשפט קיבל את התנגדות הנאשם לשיקים הפרטניים בקטגוריה הרביעית, ותיקי הוצאה לפועל אלה הורו על סגירתם. עוד צוין בהחלטה סכום החוב של הנתבעת הנובע מהקטגוריה השלישית, והורה לה לכסות את הוצאות התובעת בסך 7,000 ₪.