תאד"מ 60242-09-23

תקציר

השופט דחה את הבקשה לפסק דין שלא בפניו מאחר ואין די ראיות המצביעות על כך שהנתבע קיבל את האמצאה. אין אישור כי בן הדוד, אליו הופנתה האמצאה, מתגורר עם הנתבע. מאחר ובן הדוד אינו בן משפחה מדרגה ראשונה, אין הנחה כי הם חיים יחד, והתובע אינו יכול להסתמך על סעיף 4 כדי לטעון כי מטרת ההמצאה התגשמה. בית המשפט גם לא קיבל אישור על ההמצאה מקצין הסיוע המשפטי של הנתבע השני, שעליו העירו בעבר מבלי שנעשו שינויים. השופטת מציינת כי הטענות והבקשות המועלות אינן שלמות פעמים רבות ואין זה מתפקידו של בית המשפט להצביע על החסר או לבקש מידע משלים. בשל טעמים אלה, לצד הפניות לתקנות 42, 41(א)(3) ו-41(א)(4) ותקנה 151(ג), התביעה נדחית, והתובע נדרש להציג החלטה זו בפני המוסר מטעמו. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים.