סע"ש 70753-10-21

תקציר

התובעת, גננת, תבעה את משרד החינוך בגין התעמרות תעסוקתית, בטענה כי המשרד הפר את זכותה לפרטיות והשמיץ אותה. התובע תבע גם פיצוי כספי בגין אובדן השתכרות שנבע מהליך פיטורים שלא כדין ונזקים ממוניים אחרים. משרד החינוך טען כי יש לדחות את התביעה משום שהתובעת חתמה על כתב ויתור, וכן הכחיש את הטענות לבריונות, פגיעה בפרטיות ולשון הרע. בית המשפט קבע כי כתב הוויתור אינו מצדיק את דחיית התביעה במלואה, אך גם לא ניתן להתעלם ממנו לחלוטין. בית המשפט אמנם לא מצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענת הכפייה, אך הגיע למסקנה כי יש לתת תוקף חלקי לכתב הוויתור, בכפוף לבחינת טענותיו האחרות של התובע. עוד קבע בית המשפט כי חלק מהתביעות התיישנו משום שהוגשו מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. לגופו של עניין, בית הדין מצא כי התובעת לא הייתה נתונה להתעמרות תעסוקתית מצד משרד החינוך במהלך העסקתה בגני ילדים שונים. בית הדין בחן בקפידה כל תקופת העסקה, ומצא כי תחושותיו הסובייקטיביות של התובע מפני התעמרות אינן נתמכות בראיות אובייקטיביות. עוד ציין בית המשפט כי ציפיותיה של התובעת לתמיכה בלתי מותנית מהמשרד אינן ריאליות. עם זאת, בית הדין מצא פגמים בנוהל סיום העסקתה של התובעת על ידי המשרד, אשר לטענתו יושם שלא כדין בעניינה. באופן ספציפי, בית הדין קבע כי המשרד לא פעל לפי הנוהל הנכון עבור עובדים בעלי ותק של יותר מ-15 שנה, וכן טעה ביישום הנוהל שנבחר. באשר לתביעת הפיצויים הממוניים, דחה בית המשפט את טענות התובע להפסדי השתכרות והפסדים כספיים אחרים, וקבע כי התובע לא הוכיח די הצורך נזקים אלה. עוד קבע בית המשפט כי טענות התובעת בדבר רכישת שנת חל"ת ותגמולי הנהלה אינן מבוססות. עם זאת, בית המשפט הורה למשרד לשלם לתובעת פיצויים לא ממוניים בסך 30,000 ₪, בהתחשב בעוגמת הנפש שלה ובפגיעה בכבודה. בנוסף, בית המשפט נתן לתובע אפשרות להשלים את רכישת הזכויות בחל"ת בתוך 30 יום ולקבל מענק יובל עם התשלום. בית המשפט דחה גם את טענות התובע בגין פגיעה בפרטיות ולשון הרע, וקבע כי פעולות המשרד היו מוצדקות ואינן עולות כדי התנהלות בלתי חוקית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את מרבית טענותיה של התובעת והורה לה לשלם למשרד 3,000 ₪ הוצאות משפט, אשר ינוכו מהפיצויים הלא ממוניים שנפסקו. לתובעת ניתנה גם הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.