פר"ק 272/98

תקציר

גלרד תעשיות (1992) בע"מ, חברה בפירוק, הגישה תביעה נגד המבקש, בבקשה לחייבו כדירקטור בחברה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. המבקש, המתמודד עם תביעות כספיות משמעותיות בהליך, מבקש לחייב את החברה להפקיד ערבות להוצאותיו אם התביעה נגדו לא תצלח. המפרק מתנגד לבקשה זו, בטענה כי הבקשה נופלת תחת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי וכי זכות הגישה של החברה לערכאות גוברת על זכותו של המבקש לערובה להוצאותיו, במיוחד נוכח חלקו הנטען במצוקתה הכלכלית של החברה. כמו כן, טוען המפרק כי הבקשה מתאפיינת בשיהוי ניכר, המעיד על חוסר תום לב וניסיון לשבש את ההליכים. בא כוחו של הכונס הרשמי תומך אף הוא בעמדת המפרק, ומדגיש את שיקול הדעת של בית המשפט ואת חוסר הרצון לעכב את תביעות החברה נגד חייביה, דבר שעלול בסופו של דבר לפגוע בנושיה. בית המשפט, בבואו לפרש את סעיף 353א לחוק החברות ואת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, מכיר בחזקה לטובת חיוב החברה בהפקדת ערבות, אלא אם כן יש בה כדי להוכיח יכולת לשלם את הוצאות הנתבע או אם נסיבות אחרות מצדיקות פטור. עם זאת, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לדחות את בקשת המבקש, תוך מתן עדיפות לזכות הגישה של החברה לערכאות על פני זכותו של המבקש לערבות להוצאותיו. התקדים של השופט לוין מצוטט, ומדגיש כי בית המשפט נמנע בדרך כלל מלחייב תובע לספק ערבות אך ורק על בסיס אילוצים כספיים, שכן הזכות לגישה לצדק היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. בנוסף, בית המשפט מוצא כי אין מקום לעכב את ההליכים עוד יותר על ידי היענות לבקשת המבקש בשלב מתקדם זה, במיוחד בהתחשב בחלקו הנטען של המבקש בפירוק החברה ובעיכובים הקודמים בהם נתקל בתיק. כתוצאה מכך, הבקשה לערבות נדחית, ולא נפסקות הוצאות.