ע"א 359/75
פסק-דין עליון
תקציר
הבעל והאישה התדיינו הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט האזרחיים בנוגע לדירה בבעלות משותפת לאחר גירושיהם. הבעל טען כי מאחר שהאישה הגישה תחילה תביעת גירושין בבית דין רבני, המחייבת את כל ענייני הרכוש לסמכותו של בית משפט זה, צריכה להיות לו סמכות בלעדית בעניין דירתם. בית המשפט העליון חלק על כך, וקבע כי אם בית משפט דן בעניין בתום לב, אין בית משפט אחר נדרש להתדיין בו מחדש, ללא קשר לסמכות השיפוט הפורמלית. כמו כן, בית המשפט העליון הבהיר כי דחיית תביעת גירושין משתרעת על כל תביעה כרוכה, לרבות חלוקת רכוש. במקרה זה, מאחר שבית הדין הרבני לערעורים ביטל את החלטת בית הדין הרבני האזורי בתביעת הגירושין, נמחקה גם תביעת הרכוש בתחום זה. עוד קבע בית המשפט העליון כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון במקרה זה ופסק דינו תקף. לפיכך, נדחה ערעורו של הבעל על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא תומך בפסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר בעניין הדירה המשותפת. הבעל חויב בהוצאות המשפט של האישה.
חקיקה מקושרת
ע"א 359/75 שלמה יהלומי נ' רות יהלומי, עליון (9.2.1977)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.