פש"ר 2118/04

תקציר

המחלוקת היא על הזכויות בחלקת מקרקעין בפתח תקווה, בבעלות חברה ומשיב פרטי, בכפוף למשכנתא המוחזקת על ידי בנק להבטחת חוב החברה. מונה כונס נכסים לאכיפת המשכנתא ולמימוש שעבוד הבנק על הנכס. כונס הנכסים איתר קונה לנכס וביקש את אישור בית המשפט למכור את הנכס – הן של החברה והן של המשיב – לקונה. המשיב טען כי בהסכם שותפות משנת 1976, שמעולם לא נרשם, נקבע כי ניתן לחלק את הנכס בעין בלבד. המשיב גם האשים את כונס הנכסים בניגוד-עניינים ובחוסר תום לב. מנגד, טען כונס הנכסים כי הסכם השותפות אינו מחייב אותו וכי מכירת הנכס היא הדרך היחידה לפירוק השותפות. בית המשפט קבע כי טענות המשיב כנגד כונס הנכסים אינן רלוונטיות, שכן כונס הנכסים מונה לאכוף את זכויות הבנק, שלא היו כפופות להסכם השותפות. בית המשפט מצא כי הבנק, כצד שלישי, לא היה מחויב להסכם השותפות הבלתי רשומה, למרות עקרון תום הלב, שכן המשיב לא נקט בצעדים הדרושים לרישום ההסכם, ולבנק לא הייתה ידיעה עליו בפועל. יתר על כן, בית המשפט מצא כי חלוף הזמן מצדיק שלא להתייחס למגבלתו של הסכם השותפות על אופן פירוק השותפות. בית המשפט דחה גם את טענות המשיב לניגוד עניינים וחוסר תום לב מצד כונס הנכסים. לפיכך, אישר בית המשפט את בקשת הכונס למכור את הנכס והורה למשיב לשאת בהוצאות הכונס.