ת"א 7592-12-16

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת קרקע הממוקמת באשדוד, אשר התובע, מר אריה בוריסי, טען כי רכש אותה בשנת 1986 בהיותה בת 16 באמצעות הסכם עם הנתבעים, שהיו הבעלים הרשומים. הנתבעים הם מר אברהם יחזקאל קרטין, אחיו מר שמואל קרטין, ואחותו הגב' הדסה ויזל. המחלוקת נוגעת לתוקפו של ההסכם, כאשר התובע מבקש מבית המשפט להכריז עליו כבעלים החוקיים של הנכס ולהורות על רישומו על שמו. עם זאת, הנתבעים טוענים כי ההסכם מעולם לא בוצע כדין בשל תנאים מסוימים שלא התקיימו, דהיינו, היעדר אישור בית המשפט לעסקה בה מעורב קטין (מר בוריסי), אי תשלום מלוא התמורה כולל מע"מ והיעדר חתימה של כל המוכרים. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת קרן שרת, בוחן בקפידה את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. מסקנתה היא כי יש לדחות את תביעת התובע מכמה טעמים. ראשית, העסקה לא אושרה על ידי בית המשפט כנדרש בחוק כאשר אחד הצדדים הוא קטין, ולכן היא פסולה. שנית, תקופת ההתיישנות פגה, כלומר התביעה היא בטרם עת. השופט מעריך כי ההתחייבות להעברת הנכס על שם התובע הייתה צריכה להסתיים עד דצמבר 1986, אך התביעה הוגשה רק בדצמבר 2016, הרבה מעבר לגבול הקבוע. שלישית, התובע לא הצליח להוכיח את קיומן של זכויות הוגנות או אמון קונסטרוקטיבי כלשהו המצדיק את הפסקת תקופת ההתיישנות. השופט מציין כי התנאים לקביעת זכויות אלה, כפי שהותוו בפסיקה קודמת, אינם מתקיימים במקרה זה. בנוסף, השופטת לא שוכנעה מטענת התובעת כי יש להחיל במקרה זה את "זעקת ההגינות", המצדיקה הכרה בתוקפו של ההסכם חרף היעדר מסמך כתוב כנדרש בחוק. היא מוצאת כי עמדת האחים כי ההסכם לא היה סופי עד שהתקיימו תנאים מסוימים, לרבות תשלום מלא, היא סבירה, במיוחד בהתחשב בהיסטוריה של מר בוריסי שלא עמד במועדי התשלום. השופט מתייחס גם לטענת התובע כי אחד הנתבעים, יחזקאל, ייצג אותו בעסקה והיה עליו לטפל בהליך הרישום. עם זאת, היא מגיעה למסקנה כי טענה זו נעדרת שחר, שכן מהראיות עולה כי יחזקאל רק סייע בחתימת ההסכם ולא ייצג את התובע משפטית. יתר על כן, השופט מקבל את גרסת הנתבעים כי הנכס לא נמסר למר בוריסי בשנת 1986 אלא אוכלס שלא כדין בסביבות שנת 1990. עוד היא מוצאת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לעניין תשלום מע"מ, שהיה חלק מהשיקולים החוזיים. לבסוף, השופטת בוחנת פגישה מוקלטת בין התובע לשמואל, וטוענת כי אין בה הודאה ברורה בבעלות של שמואל כפי שנטען על ידי התובע. במקום זאת, היא מפרשת זאת כניסיון לנהל משא ומתן ולהגיע להסכם מיזם משותף. לאחר ששקל את מכלול הטענות והראיות, פסק השופט שרת לטובת הנתבעים, הורה על מחיקת התביעה ופסק לכל נתבע הוצאות בסך 25,000 ₪ מהתובע.