ע"ע 31298-12-14

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי תביעה שהגיש רופא שיניים, המשיב, נגד מעסיקו, המבקש, חברת בת של שירותי בריאות כללית המפעילה רשת רפואת שיניים. המשיב הועסק על ידי המבקש קרוב ל-18 שנים, כאשר שכרו התבסס על אחוז קבוע ממחירי הטיפול במרפאות המבקש. המשיב סבל מבעיה אורתופדית שהובילה אותו לצאת לחופשת מחלה ולבסוף לסיים את העסקתו אצל המבקשת. בעקבות סיום עבודתו דרש המשיב מהמבקש דמי מחלה בגין תקופת היעדרותו, והמבקש לא נענה לה. הדבר הוביל את המשיב לעתור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר פסק לטובת המשיב, והורה למבקש לשלם לו דמי מחלה, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לאחר מכן ערער המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקשים טענו כי סיכוייהם להצליח בערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן המשיב לא יוכל להשיב את הסכום שנפסק אם ערעורו יתקבל מאוחר יותר. עוד נטען, כי המשיב כבר קיבל פיצוי מפוליסת ביטוח פרטית בגין אותה תקופה, וכי יש לנכות את הסכום שנפסק כדי למנוע כפל פיצוי. מנגד, המשיב התנגד לעיכוב ההוצאה לפועל, וטען כי המבקש לא עמד בחריגים לשהייה כזו וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. החלטת בית המשפט דחתה את בקשת המבקש, וקבעה כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים. הקביעה האם פיצויי המשיב כוללים דמי מחלה הייתה בעיקרה עובדתית, והחלטת בית הדין האזורי בעניין זה הייתה מנומקת ומפורטת היטב. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא טעות בפסיקת בית הדין האזורי בעניין ניכוי תגמולי ביטוח, שכן החוק אינו קובע ניכויים כאלה במקרה זה. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי זכותו של המשיב לדמי מחלה נקבעה כבר לפני קרוב לשלוש שנים, ואין הצדקה לדחיית התשלום עוד. המבקש לא הביא ראיות מספיקות למצבו הכלכלי של המשיב כדי להצביע על כך שלא יוכל להשיב את הסכום אם ערעורו יתקבל. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה והורה למבקש לשלם למשיב שכר טרחת עורך דינו בסך 3,000 ₪.