עפ"ס 22616-06-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין עפ"ס 22616-06-25** **מבוא:** פסק הדין דנן עוסק בערעור על החלטת בית משפט השלום לפסול את המותב (השופטת) מלדון בתיק, בשל חשש למשוא פנים. ההחלטה ניתנה על ידי כבוד הנשיא יצחק עמית בבית המשפט העליון. הערעור הוגש על ידי המערערת, או.אס.אמ. דן בע"מ, כנגד החלטת בית משפט השלום ברחובות, שדחתה את בקשתה לפסילת המותב. **רקע עובדתי:** ההליכים בבית משפט השלום כללו תביעות הדדיות בין המערערת למשיב 1 (עו"ד עידו בלום) בקשר להפרת הסכם שכירות ונזקים שנגרמו במושכר. במסגרת ההליכים, המערערת הגישה הודעות לצדדים שלישיים נגד המשיבות 2 ו-3. במהלך דיון קדם-מסכם, עלו מספר סוגיות דיוניות: בקשת המערערת להוצאת מסמכים, בקשת המשיב לזימון עדים, והתנגדות המערערת לתצהיר שאומת בהיוועדות חזותית. במהלך הדיון, השופטת החלה להכתיב החלטה, אך ההכתבה נקטעה עקב הפרעה של בא-כוח המערערת, וההחלטה נשלחה לצדדים למחרת. בהחלטה זו, השופטת קיבלה את בקשות המשיב ודחתה את בקשות המערערת. בעקבות זאת, הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, בטענה לניסוח שגוי של עמדתה בהחלטת הדיון, הפסקת הדיון מבלי לתקן את הטעות, וקבלת בקשת המשיב לזימון עדים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות. המותב התייחס לבקשת הפסילה, ובקש הבהרות מהמערערת לגבי אחד המסמכים. לבסוף, המותב דחה את בקשת הפסילה, תוך קביעה כי אין חשש ממשי למשוא פנים או למראית פני הצדק, וכי הטענות נוגעות לבירור במסגרת הליכי ערעור. **העקרונות המשפטיים והחידושים בפסק הדין:** 1. **המבחן לפסלות שופט:** פסק הדין חוזר ומדגיש את המבחן המרכזי לפסלות שופט, כפי שנקבע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984: "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". המבחן הוא אובייקטיבי, ומתמקד בחשש הקיים אצל צד סביר להליך, ולא בהרגשתו הסובייקטיבית של הצד. 2. **הבחנה בין טעויות דיוניות להטיית שופט:** בית המשפט העליון קבע באופן חד משמעי כי החלטות דיוניות, גם אם הן שנויות במחלוקת או נתפסות כשגויות על ידי אחד הצדדים, אינן מקיימות כשלעצמן עילת פסלות. מקום לבחון טעויות דיוניות הוא בהליכי ערעור, ולא באמצעות בקשת פסלות. המקרה הנוכחי מוסבר כדוגמה קלאסית לכך. 3. **חריגות הקיצוניות הנדרשת להוכחת משוא פנים מפעילות שיפוטית:** הנשיא עמית הדגיש כי הפעילות השיפוטית עצמה (החלטות, ניסוחים, התנהלות) תקים עילת פסלות רק במקרים קיצוניים וחריגים, בהם ניתן להסיק באופן ברור על "נעילת דלתו של המותב או על דעה קדומה מצדו". פסק הדין מפנה לעניין מהלוס ולעניין קריית חנוך מבשרת ציון כמקרים שבהם נדונו טענות דומות, ומחזק את הדוקטרינה כי יש להראות נסיבות חריגות ביותר כדי להצליח בטענת משוא פנים הנובעת מהתנהלות שיפוטית. 4. **היעדר תחליף לבקשת תיקון פרוטוקול:** בית המשפט קבע כי בקשת פסלות אינה מהווה תחליף לבקשה לתיקון פרוטוקול או להחלטה שנרשמה באופן שגוי. טעות בניסוח, גם אם נמשכה עד להחלטה על בקשת הפסילה, לא בהכרח מעידה על משוא פנים, בפרט כאשר מוסבר כי היא נבעה מהפרעה לדיון. פסק הדין מפנה לעניין עואודה ועניין פלונית נ' פלוני. 5. **חשיבות ההבחנה בין התנהלות בעייתית לבין משוא פנים:** גם אם בהחלטות מסוימות של המותב (כמו זו מיום 8.4.2025) יש ביקורת על המערערת, אין בכך כשלעצמו להעיד על נעילת דעתו של המותב. פסיקות המעלות ביקורת על צדדים הן חלק טבעי מהליך שיפוטי, ואינן מעידות אוטומטית על הטיה. 6. **תפקיד הערעור ככלי לתיקון שגיאות דיוניות:** פסק הדין מחזק את ההבנה כי הליך הערעור הוא האכסניה המתאימה לבירור טענות בנוגע להחלטות דיוניות של הערכאה הראשונה. הניסיון להפוך החלטות דיוניות לטענות פסלות, במיוחד כאשר הליך ערעור עליהן כבר נדחה (כפי שצויין לגבי בקשת רשות ערעור על החלטות קודמות), נדחה. 7. **אימוץ דברי הצדדים כחלק מהניתוח:** העובדה שהמותב ציטט בהרחבה את תגובות המשיבים לבקשת הפסילה, גם אם תוארו כ"ארסיות" על ידי המערערת, לא נתפסה כעדות למשוא פנים, אלא כחלק מניתוח הטענות שהועלו. בית המשפט העליון לא ראה בכך אימוץ עמדה חד צדדי, אלא דיון בגדרות ההחלטה על בקשת הפסלות. 8. **עיתוי מתן ההחלטה על פסלות:** המקרה ממחיש את המורכבות בהחלטה על פסלות. ההחלטה על דחיית בקשת הפסילה ניתנה לאחר שבית המשפט העליון בחן את כלל השתלשלות העניינים, כולל ההחלטות הדיוניות, בקשת הפסילה עצמה, ההבהרות והתגובות. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את הסטנדרט הגבוה הנדרש להוכחת משוא פנים של שופט. טעויות דיוניות, פרשנויות שונות להחלטות, ואף ניסוחים שאינם מדויקים, אינם מקיימים את המבחן המחמיר של "חשש ממשי למשוא פנים". בית המשפט העליון שב ומחזק את עקרון יציבות ההליכים השיפוטיים, ואת התפקיד המרכזי של הליכי הערעור כאמצעי לבחינת החלטות הערכאה הראשונה. הדחייה המוחלטת של הערעור, ואף ללא צורך בתשובת המשיבים, מעידה על עוצמת ההלכה המשפטית שנפסקה.