בש"א 468/05

תקציר

המבקשים, ששכרו מהמשיבה שתי חנויות לא מוגנות, הגישו בקשה למתן רשות להתגונן מתביעת פינוי שהוגשה נגדם. הבקשה התקבלה. השופט קבע כי המבקשים הוכיחו ארבע הגנות אפשריות שיש לבחון בהליך הוכחתי. ראשית, באשר לזכות הדיירות המוגנת של המבקש על בסיס חוזה משנת 1970, סבר השופט כי לשונו הכללית של נספח החוזה גוברת על טענות המשיב כי המבקשים חתמו על חוזי שכירות בלתי מוגנים. שנית, הצעתה של המשיבה לחדש את החוזה, שבוטלה אז, היוותה חוסר תום לב. שלישית, בנה של המבקשת העובד בחנות לא הפר את הסכם השכירות, במיוחד נוכח ידיעתו של המשיב על פעילות העסק, ואין להשתמש במעמדו כעילה לפינוי. לחילופין, הטענה הרביעית גורסת כי על המשיב מוטלת החובה לאפשר למבקש לשכור חנות באזור השוק החדש, כפי שנקבע בחוזה השכירות הבלתי חתום. השופטת הדגישה כי יש לאפשר למבקשים להוכיח את טענותיהם, במיוחד בהתחשב בחוסר תום הלב הנטען של המשיבה ובקיומה של פרקטיקה של חידוש חוזי שכירות בעל פה. בנוסף, תצהיר המבקש ישמש ככתב הגנה, ושני הצדדים יחשפו מסמכים ויגישו תצהירים עם חוות דעת מומחים. עלויות הבקשה ייקבעו בתום התיקים העיקריים. פסק הדין הדגיש את חובת ההופעה האישית של בעלי הדין והמצהירים העיקריים בדיון קדם המשפט.