ע"א 25436-04-13

תקציר

פסק הדין דן בהבחנה בין המשפט המנהלי לדיני הנזיקין וכיצד הם חלים על המקרה הנדון. התיק נסוב סביב פרסומת מסחרית שנפסלה על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מה שגרם להפסדים כספיים לחברת הפרסום נטו. בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, קבע כי החלטת הרשות אינה סבירה והורה על פרסום המודעה, אך לא פסק פיצוי כלשהו לנטו. פסק הדין מסכם את השיקולים המרכזיים בתיק, תוך הדגשת הצורך לבחון את החלטות הרשות על פי עקרונות המשפט המנהלי, המתמקדים בתהליך קבלת ההחלטות ובמידע הקיים באותה עת. יודגש כי גם אם החלטה מתבררת בדיעבד כבלתי סבירה, אין היא בהכרח מהווה רשלנות לפי דיני הנזיקין. מוזכר גם פסק הדין בעתירתו של נטו לבג"ץ, שלא הצביע על רשלנות מצד הרשות. פסק הדין מוסיף ומנתח את החלטות הרשות לפסול הן את התסריט המקורי והן את התסריט המתוקן של הפרסומת, ומגיע למסקנה כי הן לא התרשלו. בית המשפט בוחן את נסיבות ההחלטות, לרבות תום ליבה של הרשות, התשתית התיאורטית הרצינית ומעורבותו של הייעוץ המשפטי. יודגש כי הפעלת שיקול הדעת של הרשות ובדיקתה את הנושא היו ראויים, גם אם לבית המשפט העליון הייתה דעה שונה. בנוסף, פסק הדין נוגע ביחס שבין המשפט המנהלי למשפט הנזיקי, ומציין כי ניתן להגיע לתוצאות שונות בשל אופיים הייחודי של תחומי משפט אלה. בסופו של דבר, הערעור של הרשות השנייה מתקבל, והערעור הנגדי של נטו נדחה. החיובים הכספיים שהוטלו על הרשות מבוטלים, ואף צד אינו נדרש לשאת בהוצאותיו של הצד השני. המשנה לנשיא, משה דרורי, מציג דעה חולקת, וטוען כי יש לראות בהחלטת הרשות רשלנית וכי יש לפצות את נטו. הנשיא דוד חשין מסכים עם חוות דעתו של השופט ארנון דראל, ומדגיש את התאמת עמדותיו לתוצאה ולנימוקיה.