ת"א 21960-06-18

תקציר

מדובר בסכסוך חכירה בין התובעת לבין מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) בנוגע לשימוש בנכס שנמשך מעבר לפקיעת חוזה החכירה ללא חידוש פורמלי. למרות פקיעת חוזה החכירה, לא נקטה רמ"י פעולה מיידית, דבר המצביע על הסכמה מכללא להמשיך בתנאים המקוריים. עם זאת, התובעת השתמשה בנכס למטרות החורגות מתנאי השכירות, הפרה יסודית המצדיקה ביטול פוטנציאלי של השכירות. לטענת רמ"י, הפרה זו מבטלת את זכותה של התובעת להאריך את חוזה החכירה. עם זאת, בקשת התובעת להארכה, גם אם באיחור, טענה להסתמכות מהותית על מחדל קודם של רמ"י ואישור העברת זכויות. בית המשפט מצא כי חוסר הפעילות של מנהל מקרקעי ישראל במשך שנים רבות והחלטתו בסופו של דבר לפעול נגד התובע, אך לא כנגד הפרות דומות של אחרים, מעידים על יחס לא שוויוני וחוסר תום לב. בית המשפט קבע כי אין בבקשת הארכה מאוחרת של התובעת כדי לפסול את זכויות החכירה שלה, והדגיש כי על רשויות המינהל לפעול בהגינות ובהקדם. בית המשפט חייב הארכת חכירה בתנאי שהתובע יבקש הרשאות תב"ע כדין. מנגד, התביעה הנגדית של רמ"י לסילוק מהחלקות הסמוכות נחלה הצלחה חלקית, ומצאה פלישות בלתי מורשות של מיכה נעמן, שחייב לפנות שטחים אלה אלא אם תוכח זכות חוקית. מנהל מקרקעי ישראל לא הצליח לבסס טענות נגד מנש תיירות ונופש אכזיב בע"מ, וכתוצאה מכך נפסקו הוצאות לכל צד בהתבסס על תוצאות התיק.