בד"א 15/23

תקציר

כך במקרה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בירושלים נ' שמעון מאיר ביטון, שעניינו הליך משמעתי נגד ביטון, עו"ד שייצג עצמו בתיק אזרחי. במהלך הדיון האמור השמיע ביטון אמירות בלתי הולמות כלפי הפרקליט שכנגד, שהוא במקרה מכר שלו, לרבות התקפות אישיות והתקפות על כשירותו של הסניגור. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את ביטון במספר עבירות משמעת וגזר עליו 14 ימי השעיה בפועל במהלך פגרת הקיץ והשעיה על תנאי למשך 60 יום. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בירושלים ערערה על גזר הדין וטענה כי בית הדין שגה בהטלת עונש קל מאוד, במיוחד לאור חוסר החרטה של ביטון ועברו המשמעתי, שכלל שש עבירות משמעת קודמות - אחת מהן בגין אותן עבירות. הוועדה ביקשה שישה חודשי השעיה בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס של 500 שקל והוצאות בסך 2,000 שקל. לחילופין, היא ביקשה להחמיר בעונש שהטיל בית משפט קמא. ביטון טען בתשובתו כי העונשים ראויים בהתחשב בנסיבות, וכי עברו המשמעתי כבר נלקח בחשבון. עוד טען כי הדברים שאמר אינם חמורים כפי שנדמה, לאור ההקשר. בית הדין הארצי למשמעת, לאחר ששמע את שני הצדדים, קיבל חלקית את הערעור. בית הדין האריך את תקופת המאסר על תנאי ל-60 יום, אך הותיר את יתר רכיבי העונש ללא שינוי. רוב השופטים הסכימו כי ההשעיה בפועל צריכה להישאר כפי שהוחלט על ידי בית המשפט קמא, מתוך סברה כי החמרת העונש תהיה בלתי מידתית במקרה זה. עם זאת, השופט עו"ד איליה ויסברג חלק על כך, וקבע כי אין לדחות את גזר הדין עד לפגרת הקיץ, שכן הוא סותר את תכליות הדין המשמעתי. בסופו של דבר, הוחלט לקבל את הערעור בחלקו, תוך הארכת המאסר על תנאי אך השארת ההשעיה בפועל כפי שהחליט בית משפט קמא. כמו כן חויב ביטון לשאת בהוצאות ההליך.