ה"פ 3409/04

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) ומצפה בית שמש בע"מ (MBS) חתמו על חוזה פיתוח בשנת 2000. על פי החוזה, MBS תפתח חלקת אדמה בבית שמש ותבנה יחידות דיור, ואילו מנהל מקרקעי ישראל יספק את הקרקע ויחכיר אותה בחזרה ל-MBS עם השלמתה. החוזה הראשוני איפשר בניית 1191 יחידות דיור על פני 120,520 מ"ר, תמורתן שילמה MBS לרשות מקרקעי ישראל 26% מערך הקרקע. החוזה כלל גם מנגנון להתאמת המחיר במקרה של שינויים בגבולות הקרקע או בשטחה, אך לא לשינויים בכושר הבנייה. לאחר ש-MBS יזמה תוכנית חדשה, 853א', שהגדילה את כושר הבנייה, דרשה רשות מקרקעי ישראל תשלום נוסף, וביקשה לתקן את החוזה בהתאם. MBS סירבה וביקשה להאריך את חוזה הפיתוח, שתוקפו פג, בתנאיו המקוריים. מנהל מקרקעי ישראל התנה את ההארכה בתוספת סעיף המאפשר להם לגבות תשלום נוסף עבור הגדלת כושר הבנייה. בית המשפט קבע כי רמ"י אינה מחויבת להאריך את החוזה באופן אוטומטי ויכולה להטיל תנאים חדשים. השינוי בכושר הבנייה הפעיל את מנגנון התאמת המחירים בחוזה, ורמ"י יכלה לדרוש תשלום נוסף. בנוסף, נסיבות עיכוב ההתקשרות הראשונית וההטבות המשמעותיות שקיבלה MBS במסגרתו אפשרו לרשות לנהל משא ומתן על תנאים שונים להארכה. זאת ועוד, הסכמת מנהל מקרקעי ישראל לתכנית 853א', שניתנה באמצעות נציגה בוועדת התכנון, לא מנעה ממנה לתבוע פיצוי כספי. בית המשפט קבע כי רמ"י פעלה כדין ובתום לב, ועל MBS לעמוד בתנאים החדשים להארכת חוזה הפיתוח. בקשתה של MBS להארכה בתנאים הישנים נדחתה, והיא חויבה בתשלום הוצאות הנהלה בסך 40 אלף שקל.