ב"ש 978/84

תקציר

במקרה דנן, רכשו המשיבים מהמבקש דירות לפני כשני עשורים, אשר עד מהרה התפתחו בעיות מבניות בשל עומק יסודות לא מספק. בית המשפט המחוזי קבע כי ליקויי הבנייה הפכו את הדירות ללא ראויות למגורים, ופסק למשיבים פיצוי שווה ערך לדירות חדשות עם השבתן של הדירות הפגומות. ערעורו של המבקש לעכב את ביצוע פסק דין זה, עד להגשת ערעור, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ובעקבות עתירה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את בקשת המבקש, והדגיש כי עיכוב ביצוע אינו מוצדק, ככלל, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות. בית המשפט הדגיש כי מדובר בסכסוך כספי על הפרת חוזה ולא בסכסוך פינוי, והדגיש את סבלם ארוך השנים של המשיבים בשל הדירות הפגומות. האינטרסים שלהם גברו על חששותיו של המבקש מפני קשיי התאוששות כלכלית. בית המשפט אישר כי על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, ביצוע פסק דין אינו מעוכב בדרך כלל על ידי הגשת ערעור, אלא אם כן ניכר נזק בלתי הפיך או הפסד מעבר לפיצוי. מאחר שהדירות הפגועות כשלעצמן היוו ביטחון מספיק לפירעון פוטנציאלי, והמבקש לא הציג כל הוכחה לאי יכולת המשיבים לפרוע במידת הצורך, לא מצא בית המשפט בסיס לשיהוי. משכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, והמבקש חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים, דבר המשקף את אי הנוחות הקשה והמתמשכת של בעלי הדירות.