ה"פ 38746-10-13

תקציר

המשיבה הגישה בקשה למינוי בורר בשנת 2010 לצורך שמיעת תביעתה כנגד המבקש. המשיבה לא הגישה את תביעתה בתוך פרק הזמן שנקבע וביקשה ארכה אחת בלבד של 30 יום. שנתיים וחצי לאחר מכן, המשיבה עדיין לא הגישה את תביעתה. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט בטענה כי עיכובו של המשיב מהווה נטישת הליכי הבוררות ולפיכך פג תוקפו של הסכם הבוררות. בית המשפט הסכים עם טענת המבקש. בית המשפט קבע כי התנהלות המשיב מצביעה על כוונה לנטוש את הבוררות, שכן המשיב לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת לעיכוב ולא ביקש ארכות נוספות. בית המשפט הדגיש כי הליכי בוררות אמורים להיות יעילים ומהירים, והעיכוב הרב במקרה זה סותר את כוונתם המקורית של הצדדים. זאת ועוד, הימנעותו של המשיב מנקיטת פעולה כלשהי גם לאחר שנודע לו כי המבקש הגיש תביעה נגד הכנסת, מצביעה על נטישה חד צדדית של הבוררות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסכם הבוררות והבוררות פג ואינו תקף עוד. בעקבות זאת נפסקו למבקש הוצאות בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.