ת"א 26406-12-20

תקציר

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בגין רשלנות לאחר שנפלו ונפצעו בסמוך לעץ בשטח הנתבעת. התובעת טענה כי פריסת הקרקע בסמוך לעץ היוותה מפגע בשל תחזוקה לקויה, לרבות מצע עץ לא סדיר, אריחים רופפים ומשטח לא אחיד שנגרם משורשי העץ. הנתבעים טענו כי האזור אינו מהווה מפגע וכי הם לא התרשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי תושבי העיר ומבקריה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי גרסת התובע לאירועים אמינה. נמצא כי לנתבעת הייתה חובת זהירות כלפי התובעת וכי הם הפרו אותה בכך שלא תחזקו את השטח כראוי. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא צפה את המפגע ופעל בסבירות, אך יכול היה למנוע את התאונה במידה מסוימת ולייחס לו 25% אשם תורם. באשר למצבו הרפואי והתפקודי של התובעים, קבע בית המשפט כי נגרמו להם מגבלות, כאבים ונכות אסתטית עקב התאונה. לתובע נפסק 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ו-10,000 ₪ בגין עזרה והוצאות. לאחר שקלול אשמת התרומה של התובעת, נקבע סך הפיצוי על 37,500 ₪, בצירוף החזר הוצאות וריבית.