רע"א 9807/17

תקציר

בעניין שנדון בפני בית המשפט הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד, אשר דחה ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר. המבקשים, חברי רשות המפקחת על עיזבון בבעלות הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) ובניהול המשיב, עמדו בפני תביעת פינוי והריסה שהגיש המשיב בשנת 2012 בנוגע למבנים ספציפיים. למרות שבית משפט השלום התיר תחילה למשיבה לפצל את טענותיה, פסק דין מאוחר יותר פסק לטובת המשיב. בערעור נקבע כי רק פסק הדין בעניין בניין אחד (בניין 14) יעמוד על תילו, תוך שמירה על טענות כל צד ללא כל הכרעה משפטית. לאחר מכן ביקשו המבקשים לדחות את התביעה השנייה שעניינה תביעות כספיות בגין מספר בניינים, בטענה כי היא צריכה להתייחס רק לבניין 14 בהתאם להחלטת הערעור הקודמת. עם זאת, שתי הערכאות הנמוכות דחו טענה זו, וקבעו כי פיטורים הם אמצעי חמור השמור למקרים חריגים. בתי המשפט הבהירו כי התביעה השנייה כרוכה בעילות משפטיות שונות – עשיית עושר ודמי שימוש – מאלה שבתביעה הראשונה, ולכן אינה דורשת רשות לפצל סעדים. העיקרון מעוגן בפסיקה, המבחין בין תביעות פינוי לבין דמי שימוש נאות כעילות תביעה נפרדות. כמו כן, בתי המשפט חזרו והדגישו את הצורך בדחייה זהירה ועמדו על זכותו של המשיב לתבוע תביעות נפרדות על בסיס עילות משפטיות שונות, כפי שמתיר תקנות סדר הדין האזרחי. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה, ובכך אישרה את האסטרטגיה המשפטית של המשיב ואת גישתו הזהירה של בתי המשפט לדחיית התביעות על הסף.