פש"ר 2352/06

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב נכס בבעלות חברה שעברה הליכי פירוק. המפרק המיוחד ביקש רשות למכור את הנכס ולנהל את התמורה, בנימוק של צורך לסיים את פירוק החברה. הנכס שועבד לבנק דיסקונט כבטוחה להלוואה, אך השעבוד של הבנק נרשם באיחור. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם לבנק, כנושה מובטח, יש זכות לממש את הנכס או שיש לאפשר למפרק המיוחד למכור אותו. בית המשפט פסק לטובת בנק דיסקונט, והכיר בתוקפו של השעבוד למרות העיכוב ברישום. נמצא כי הבנק פעל בתום לב וכי זכויותיו כנושה מובטח לא גברו על נושים אחרים, לרבות עורקים, מוכר הנכס. כמו כן, טענת הבנק כי שעבודו הוא סלאן, המבטיח אשראי לרכישת הנכס, התקבלה. בית המשפט הדגיש כי יש לשמור על האינטרס של הבנק למקסם את התמורה ממימוש הנכס ועל זכותו כנושה מובטח. בנוסף, חובת הבנק לפרוע עלתה על שווי הנכס, כלומר נושים אחרים לא ייהנו מדחיית המימוש. כתוצאה מכך נדחתה בקשת המפרק המיוחד לנהל את מכירת הנכס, ובית המשפט הורה לו לשאת בהוצאות בנק דיסקונט.