ת"א 162486/09

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב פוליסת ביטוח חיים קבוצתית של רודיקה אברהם, אשר נפטרה בשנת 2001 והותירה אחריה את בעלה, התובע מס' 1, ואת ילדיה, התובעים 2 ו-3. הפוליסה הייתה חלק מתוכנית ביטוח קבוצתית שאורגנה על ידי הנתבעת מס' 2, קרן לביוכימאים ומיקרוביולוגים, כאשר הנתבעת מס' 1, הפניקס, שימשה כמבטחת. הקרן שמה לה למטרה לספק ביטוח חיים לחבריה. נאשם 3, הבנק, ניהל את פעילות הקרן. השאלה המרכזית הייתה האם תביעתם של התובעים לתגמולי ביטוח נדחתה על פי חוק בשל תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים. בית המשפט מצא כי רודיקה ומשפחתה לא היו מודעים לפוליסת ביטוח החיים. עוד נקבע כי לא יכלו לגלות זאת בזהירות סבירה. לפיכך חל כלל הגילוי המאוחר, שהאריך את תקופת ההתיישנות עד שהתובעים היו מודעים לביטוח. התביעה נגד הבנק נדחתה מאחר שהוא רק ניהל את פעילות הקרן ולא הייתה לו חובה לברר את זכויותיו של המנוח. עם זאת, בית המשפט מצא רשלנות מצד הקרן והפניקס בכך שלא יידעו את רודיקה ואת מוטביה על הביטוח. מאחר שהפניקס קיבלה את דמי הביטוח ולא נפגעה כלל מהתביעה שהתעכבה, הוטל עליה לשלם לתובעים את הסכום הבלתי שנוי במחלוקת בסך 139,904 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק הדין ניתן ב-6 ביוני 2011.