בר"ע 26245-11-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור, ולא מצא טעם בטענות העותר. ראשית, טענת העותרת לפסילתה של השופטת אל קאסם, שייצגה בעבר את המוסד, לא הועלתה קודם לכן ואין בה ראיות אובייקטיביות למעורבותה בתיק. ניסיונו המקצועי הקודם של השופט אינו עילה מוצדקת לפסילה. שנית, באשר לתביעת הנכות האורתופדית, על העותרת לעבור הליך דו-שלבי להוכחת פגיעתה בעבודה. בעוד שבית המשפט המחוזי הכיר בקשר סיבתי בין ליקויה לבין התאונה, הוועדה קבעה כי אין נכות אורתופדית הקשורה לליקוי הגב שלה. החלטת הוועדה, המבוססת על ראיות רפואיות, סבירה ומוצדקת, ובית המשפט אינו יכול להתערב בה. בית המשפט מקבל את החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לוועדה לעיון במסמכים רפואיים נוספים. עם זאת, קביעת הנכות האורתופדית מצויה בסמכות הוועדה, ובית המשפט אינו יכול למנות מומחים רפואיים. באשר לנכות זמנית, חלק מטענות העותר מופנות להחלטות הוועדה הרפואית הראשונית, שאינן בסמכותו של בית המשפט. קביעות הוועדה באשר למצבו הרפואי בפועל של העותר מבוססות על מסמכים רפואיים זמינים ואינן בלתי סבירות. בית המשפט גם אינו יכול להתערב בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה. באשר לתקנה 15, הוועדה הפנתה את המקרה לוועדת הרשות, שהמליצה שלא להפעיל אותה. קביעת הוועדה כי העותרת יכולה לחזור לעבודתה הקודמת היא החלטה מקצועית שבית המשפט לא יבטל. מאחר שהתנאי הראשון של התקנה אינו מתקיים, אין צורך לדון בתנאי השני. בקשת רשות הערעור נדחית, ולא יינתן צו להוצאות.